תרצה

משפחה
אחד מהמסרים החשובים שאמנון ביקש להנחיל לילדיו ולנכדיו היה כי "יש לשמור על כבודה ואחדותה של המשפחה, שכן בערבו של יום, חברים מתחלפים, ידידים משתנים, אך הורים, אחים, דודים, הם המשפחה שלעולם תהיה משפחתך. ולכן יש לשמור על המשפחה והיא תשמור עלך."
במשך כל שנות חייו, כנער צעיר בבית ההורים, וכאדם בוגר, כיבד את הוריו ותמך בהם ובעשייה שלהם. אפילו כשהיה טייס מן המניין ברמת דוד, נשוי ואבא לילדים, כשהייה מגיע לבקר את ההורים בעין ורד, היה מפשיל שרוולים כדי לעזור, לתקן, לעבור על הספרים ולייעץ.

תרצה
בזמן שירותו של אמנון בבית הספר לטיסה בסירקין הוא הכיר את סמלת המטאורולוגיה תרצה.406_t-1

תרצה נולדה בחודש נובמבר 1934 בגרמניה, בעירה קטנה בשם גילינגן שבגרמניה על הגבול השוויצרי.

אמה נולד בקניגסברג גרמניה, בשנת 1898 ואביה באנסבך גרמניה, בשנת 1896.

בנובמבר 1938 (ליל הבדולח), נלקח אביה למחנה הריכוז דכאו, לשם נשלחו יהודים, פושעים פוליטיים וקומוניסטים שהנאצים אסרו.

מאחר ואביה היה רב, דוקטור וראש קהילה מכובד, הוא נאסר והומת. אמה הצליחה לקבל רישיון מיוחד לקבור אותו בבית העלמין היהודי במינכן.

בשנת 1939 קבלה האם, ביחד עם שבעת ילדיה ואחיותיה "סרטיפיקט" לעלות לארץ ישראל.

בארץ גרה המשפחה בכפר אברהם, סמוך לפתח-תקוה, שם התגורר סבא של תרצה ודודיה שעלו ארצה מגרמניה קודם לכן, בשנת 1935.

לאחר חצי שנה עברה המשפחה לזיכרון מאיר, שכונה ליד בני-ברק בה התגוררו רבים מעולי גרמניה.

בקיץ 1940 עברה המשפחה לתל-אביב, שם חוותה המשפחה את מלחמת העולם השנייה, הפצצות האיטלקים על תל אביב

ואת שמחת הניצחון, עם סיום המלחמה ב- 1945.

תקופת שלטון הבריטים בארץ, מלחמת המחתרות בהם, והקמת מדינת ישראל, מצאו את תרצה כילדה וכנערה בארץ ישראל.
בשנת 1952, התגייסה תרצה לצה"ל והייתה סמלת בחיל האוויר במקצוע המטאורולוגיה והוצבה בבסיס סירקין, שם שירת אמנון.

באחד מימי השישי החליט הסגל שנשאר בתורנות בבסיס לשחק "אמת או חובה" במגורי הסמלים. אמנון הצטרף למשחק. על השולחן נפרשה שמיכה צבאית והבקבוק הסתובב והורה על אמנון. הבקבוק אמר את דברו, ותרצה ואמנון נשלחו מתחת לשולחן.
והתוצאה, הלוא היא רשומה בין דפי ההיסטוריה של משפחת הליבני. כעבור 3 שנות חברות הדוקה השניים נישאו.
"מכיוון שבאתי מבית דתי" מספרת תרצה, "השתמשתי בתורנות בבסיס כתירוץ לא לנסוע הביתה, והיינו נוסעים לטיולים, אמנון, אני והאופנוע. לקח קצת זמן עד שאמנון לקח אותי להכיר את ההורים שלו, אולי בגלל הניסיון שהיה לאבנר, שאמא פסלה כל בחורה שהביא.

אולם כבר לאחר הפגישה הראשונה שלי עם האמא, התברר שאין בעיה, קבלתי את אישורה של גניה.
כשאמנון עבר לרמת דוד" מספרת תרצה, "קשה היה לנו להיפגש. אני השתחררתי בינתיים ומהצבא וחזרתי לבית אמא בתל-אביב, וכשהייתי רוצה לנסוע לרמת דוד נאלצתי לשקר לאמא ולהגיד לה שאני נוסעת לבקר חברה. לעיתים אמנון היה מגיע לבקר בביתנו במוצאי שבת, ובפעמים אחרות היה מגיע מברק המבשר שלא יוכל להגיע."
לאחר פרדה קצרה, אמנון החליט לא לוותר על תרצה. הוא הזמין אותה לטיול בשדרות קרן קיימת בתל-אביב, ונתן לה שרשרת, אות לקשר ולחיבור. כעבור 3 שנים של חיזור, אמנון ותרצה נישאו, ב-6 באוגוסט 1956.

"לאחר הנישואין קיבלנו אמנם צריף משפחתי ברמת דוד אבל אני נשארתי בתל-אביב בגלל העבודה, והייתי מגיעה לרמת דוד בסופי שבוע.
כשאמנון יצא לקנדה להביא את מטוסי הסייבר, אני הייתי במילואים ברמת דוד.

כשחזרו מקנדה אמנון הודיע לי שנחת בארץ ונשלח היישר לשדה התעופה בחצור, כך שאפילו לא הספקתי לראות אותו.
באמצע המלחמה נסעתי לחצור ואמנון בא לאסוף אותי מהשער במכונית אמריקנית גדולה שהוחרמה מאזרח, לרגל המלחמה.407_t-2
עם תום המלחמה הועברתי למחלקה הקלימטולוגית במִנְהֶלֶת הנמל בחיפה, ואת הדרך בין רמת דוד והעבודה הייתי עושה כל יום באוטובוס.
מהר מאד הכרתי את כל הנהגים שהיו שומרים עבורי את הספסל הראשון, בעיקר כשההיריון התחיל לבצבץ. עבדתי בחיפה עד החודש ה-8 להיריון ואז החלטתי כי עדיף לי לנסוע לאמא עד הלידה וללדת בבית החולים בלינסון. בערב שבועות, כשהחלו הצירים, אמנון היה בכוננות בבסיס ואני נסעתי לבד לבית החולים. אמנון הגיע רק לאחר החג נרגש ומאושר. הוא הגיע במטוס פייפר, החנה אותו בשדה דב, נסע לחנות יוקרתית בתל-אביב וקנה לי במתנה שעון זהב. בדרכו חזרה לרמת דוד הוא טס מעל בית הוריו בעין ורד, וכל המושב שמע את קריאותיו: "זה בן, זה בן".
"אני כל כך אוהב אותך שהלב כואב לי", נהג אמנון להגיד לתרצה, אמירה שלוותה את כל שנות היכרותם.
"החיים לצדו של אמנון לא היו קלים, אבל לא הייתי מחליפה אותם בשום חיים אחרים" אומרת תרצה.
"אמנון היה איש גדול, איש ענק במושגים של זמן ומקום. אמנון היה סלע עליו אפשר היה תמיד להישען.
החיים לצדו היו החיים בתוך ספר הרפתקאות מרתק, מלאים עניין, סקרנות ומתח. נושאים רבים עניינו את אמנון, ובכל אחד מהם, הפך עד מהרה מומחה ובקי. אהבתו לספרים, זו שהחלה אי שם בספרייה בעין ורד, לא דעכה עם השנים.
ספרי היסטוריה וביבליוגרפיות היו הנושאים האהובים עליו. ואת כל אחד מהנושאים נהג לחלוק עמי, בהתרגשות, בעניין, עד שהדברים שבפיו היו לובשים מימדים אמיתיים וחיים.
עם תום המלחמה הועברתי למחלקה הקלימטולוגית במִנְהֶלֶת הנמל בחיפה, ואת הדרך בין רמת דוד והעבודה הייתי עושה כל יום באוטובוס.
למרות מגבלות הסודיות שעבודתו גזרה עליו, הוא מצא בי שותפה ואשת סוד. הוא חלק אתי "סודות שמורים" בידיעה כי אני והוא חד הם.
הוא חלק אתי לבטים ורעיונות, למרות שתמיד היו לו דעות נחרצות על כל נושא". כשם שאמנון היה הסלע של תרצה, שמשה האישה קטנת הקומה, את "נמל הבית" עבורו. אמנון ידע שתרצה תהיה תמיד שם עבורו, לפנק, להכין, לארח ולגדל את המשפחה. המימרה האומרת ש"מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה" – מוצלחת, נכונה מאד במקרה של אמנון, שכן העובדה שהבית היה תמיד חם ומזמין, היה הודות לתמיכה של תרצה, ולהסכמתה לנגן עבורו "כינור שני".  408_t-3
"לכאורה אתה עץ עבות, הגזע, העלים, הענפים והעלים עמידים בכל רוח וסופה" אמרו על אמנון, "אך למעשה היית זקוק לתמיכה של תרצה שלך.
אהבתך אליה אמיצה וללא פשרה – הנאמנות, החברות, התלות…"
13/01/2006

יום זיכרון שלישי (7.1.06)

התאספנו כאן משפחה וחברים.

תודה שבאתם.

היום יום הולדתו של אמנון (71), ושלוש שנים שאיננו אתנו, איש חזק, עקשן, אמיץ, ומעל לכל נאמן.

כתב לעבודת השורשים של נכדתו שי, "שמרו על המשפחה והיא תשמור עליכם".

כך אומנם עשה, היה בן מסור להוריו, ולנו המשפחה שהקים.

בהזדמנות זו אני רוצה להודות לחברי היקרים שלא עזבו אותי, ועומדים לצדי כל הזמן.

ולאינה היקרה והנאמנה, מזכירתו של אמנון, שעשתה עבודת קודש, והקימה אתר באינטרנט – על אמנון,

וכך מידי ערב יש לי אפשרות לראותו, לשמוע אותו ולקרא את כל מה שנכתב שם.

שלום אהובי היקר, אתה דאגתה שלא יחסר לי דבר, ולו ידעת כמה אתה חסר לי.
תרץ

12/03/2006
כנפי הזהב הוענקו לותיקי צוות האוויר
בטקס רב משתתפים שנערך בבית חיל-האוויר בהרצליה, זכו ותיקי חיל-האוויר ובוגרי הקורסים הראשונים לאות הוקרה מידי מפקד חיל-האוויר, האלוף אליעזר שקדי. כנפי הזהב מוענקות לותיקי החיל לציון יובל לסיום קורס-הטיס, הוענקו הכנפיים לבוגרי קורסים מספר 9-14, שסיימו את הקורס בין השנים 1952-1954. את הכנפיים קיבלו 110 בוגרים, 40 מהם כבר אינם בחיים.

546_tirza

תרצה מקבלת כנפי זהב של אמנון ז"ל ממפקד חיל-האוויר, האלוף אליעזר שקדי.