החיים על הקרקע

החיים על הקרקע

בזמן הפנוי, ועם הקמת המשמר האזרחי ברמת השרון, אמנון הצטרף לקבוצה של קצינים במילואים שהתנדבו לשרת ביחידה לשיטור תנועה. יחידת שיטור התנועה הייתה בעצם רעיון של אמנון, שהחליט "לקחת בידיים", מחדלים תנועתיים ובטיחותיים, שהשפיעו על הבטיחות ועל איכות החיים של התושבים ברמת השרון.
וכמו בכל המשימות האחרות שנטל על עצמו, הוא התמסר לרעיון במלוא הרצינות והפך את "התחביב" ל"מוסד" מקצועי, המנוהל על פי שיטות צבאיות יעילות ומאורגנות.
על מנת לקבל את 'ההסמכה' השתתפו החברים בקורס שנערך במשטרת מרחב ירקון. במהלך ה"סטאז'", בדקו מכוניות ורשמו דו"חות. עד מהרה גובש צוות של כ-25 חברים שפשטו על מוקדי התנועה הבעייתיים בעיר. מכיוון שלא היו בידיהם מכשירי קשר, מצרך חיוני לצורך הכוונת זרימת התנועה, תרצה עשתה בעיר מגבית לרכישת המכשירים. בתחילת הדרך חלק מהקצינים במשטרת רמת גן שמו רגליים ל 'קצינים האלה' מרמת השרון, שיודעים הכל.
עם הזמן הדברים החלו להתמסד. בחצר של אמנון ותרצה נערכו ישיבות ה'מטה', ונקבעו שיטות העבודה. המטרה שהצוות שם לעצמו הייתה: הפעלה נכונה של אנשים בעניין זרימת התנועה, תוך דאגה לבטיחות, תוך ניסיון לחנך את הקהל, ולאפשר אכיפה מתקבלת על הדעת על מי שאינו מוכן לקבל את הדין. אמנון היה זה שהניח את התשתית. היו חברים שסירבו להצטרף לפעילות, אולם הודות לכוח השכנוע שלו, הצטרפו לעשייה. הוא היה קפדן מאד בכל הנוגע לרצינות הפעילות. "אם הבטחנו . עלינו לעמוד מאחורי הדברים ולקיים", נהג לומר. ולכן כל תדריך היה בערך כמו יציאה למבצע בחיל האוויר.
סביב הפעילות נוצר גם הווי וחיי חברה, ולא פעם נערכו מפגשים, בעיקר בחגים, ביחד עם בנות הזוג.
ביחידת השיטור של התנועה אמנון שרת במשך 18 שנים ואז ביקש את אחיה השילוני ליטול את הפיקוד לידיו, ובשנת 1992 פרש מתפקיד זה.

אויראופן
אנשי האוויר, אלה הממשיכים לנסוק לשחקים, ואלה שכבר מונחים בשתי רגליים קבועות על הקרקע, הוסיפו להיפגש. שעות הטיסה והחיים ב"מתח הגבוה", יצרו בין האנשים קשר מיוחד, קשר של עצמה ואוויר ומרחבים פתוחים.
כנראה שאחד הדברים היחידים, כאן על האדמה, שקרוב במשהו, ויש בו תכונות המזכירות את עוצמת הטיסה באוויר, הוא האופנוע.
וכך קרה שאמנון, שהביא עמו את אהבתו הישנה נושנה לאופנוע, אהבה שלא חלפה עם השנים, אסף סביבו קומץ "משוגעים לדבר" וביחד הקימו את ה"אוויראופן" .
מועדון האופנוענים של צוותי אוויר."קבענו שבמועדון יהיו חברים צוותי אוויר מחיל האוויר, מילואים וסדירים, שעניינם בתחביב האופנוענות" מספר אריק עזוז, שותף וחבר בצוות ההקמה.
"מנינו כ-30 חברים, מילואימניקים בגילאים מופלגים, וכאלה שלא מזמן פשטו מדים, רובם עם הנשים, וכן צעירים. הסדירים שכה אהבת, סוליסטים או עם חברות, ונוצרה אווירה של "המרפסת בטייסת"…
ב"אוויראופן", שהוא כבר כמעט בן 14, יש הדרכות, אימונים, אירועים חברתיים ובעיקר טיולים. מידי כמה שבועות, ליום אחד או ליומיים, לכל קצות הארץ. במהלך השנים אחדים פרשו וחדשים הצטרפו, ידענו תאונות, תקלות, עליות ומורדות, אך המועדון ממשיך ומתגלגל.
אתה אמנון, היית הציר המרכזי של הקבוצה, כאדם, כאופנוען וכחבר. בידול החברות במועדון ליוצאי חיל האוויר בלבד, אפשר לאווירת הטייסת לשרות בו. מקצוע, הובי, תכנון תקופתי, פ"מ לטיולים, חולצות, כובעי מועדון, דגלי חיל האוויר שיצרת, להתנוסס על האופנועים, וסיסמתנו "אופנוענות שפויה".
אמנון אהב אופנועים כבדים, חזקים ומאובזרים.
את ה-GOLDWING שלו, שהיה מתוחזק לעילה ולעילה על ידו, ממורק למשעי, תפעל כאופנוע ספורט.
בנסיעה מהירה עם החבורה, בהשכבות בפניות, בעקיפות נועזות, ותמיד עם תרצה ב-BACKSEAT.
הקשר האישי שנוצר, ושמחת המפגש שרגשה בכל פעם מחדש, ההפסקות בחניות והלילות הארוכים בטיולים אפשרו סיפורים על חיל האוויר, שיחות על טייסות, על אופנועים ואופנוענות, וכמובן רכילות, ואפילו, רחמנא ליצלן, על חתיכות… ותרצה עם הבדיחות. בסיורים באתרים השונים, ובמפגש עם המדריכים, המלווים או המארחים, לא ויתרת על זכותך להתבטא ולשאול. ויותר הרצית מאשר שאלת. ולא רק שהיית מביע את תפיסת עולמך, השקפתך ודעתך, אלא גם, לכאורה, כפית את תשובתך.
רמת התבטאותך ושפתך היו מן המעלה הראשונה. היו לך משנות סדורות והשקפות עולם מוצקות בקשת נושאים רחבה: חיל האוויר, המדינה, הטכנולוגיה וידענותך בכלל. בשיחות תמיד התווכחת ולא הרפית, עד שהרגשת ששכנעת…

אמנון הוא "מר מורשת", הוא ידע המון על הרבה, וזכרונו לא פסח על שום פרט. תמיד היה מגרה ומפתה לשמוע עוד סיפור בהקשר ל… ו"לזה או לזה"… לא פעם התקשה אמנון הגדול והקשוח, מלעצור דמעות שלחלחו את עיניו, כשסיפר על אחיו או חברים אחרים, בהקשרים מרגשים.
הוא אהב את המדינה וגרס שהתשוקה אליה מקורה בעברה! בלבו הרחב הוא חיבק את "ארץ ישראל השלמה". הוא לא הבחין בין "שמאלנים" ל"ימניים" אלא, בין נוטלי אחריות לבין חסרי אחריות. הוא הבדיל בין אוהבי ארץ ישראל לעוכריה. אל הראשונים התקרב, ומהאחרונים רחק!
ל"טיול ההוא", הופתענו כשלא הגעתם. חשבנו "משהו קטן" והמשכנו… כששמענו נדהמנו…"

חיים באזרחות