אמנון הליבני האתר הרישמי

מלח הארץ

"כינוי לאדם בעל שורשים עמוקים בארצו ובאדמתו, שיכול לשמש מופת בתרומתו לחברה ובנכונותו להירתם למשימות לאומיות וחברתיות ".
כשחיפשתי הגדרה או תיאור כולל והולם לאישיותו הרב-גונית של אמנון, חלפו בראשי דימויים שונים. עץ עבות הנטוע באדמה, עוף ענק הפורש את מוטת כנפיו במעופו אל האופק, איש אשכולות ועוד ועוד. וכולם מסתבר נכונים. אולם התיאור היחיד, זה האוצר בתוכו את כל הדרך, מאדמת השרון של עין-ורד ועד העשייה הגדולה בחיל האוויר ובמדינה, זה הנותן ביטוי לאישיותו וליושר דרכו, הוא "מלח הארץ". והאיש גדול מהחיים. אין במילים כדי לתאר את אישיותו העיקשת וישרת הדרך, את גודל העשייה ואת התרומה המתמשכת, לאורך השנים לחברה, למדינה ולסובבים אותו.
ובכל זאת בחרנו להשתמש במילים, שכן אמנון, ביקש להעביר, בדרכו ובעשייתו, מסר לבאים אחריו.
שלושה מסרים ביקש אמנון להעביר לנכדיו וכך ניסח אותם:
"האחד, כי יש לשמור על כבודה ואחדותה של המשפחה, שכן, בערבו של יום, חברים מתחלפים, ידידים משתנים, אך הורים, אחים, דודים ובני דודים הם המשפחה שלעולם תהיה משפחתך. שמור על המשפחה, והיא תשמור עליך.
השני, המדינה היא המשפחה הגדולה, למרות ואחרי כל הויכוחים והדעות השונות. זה עמנו, זו מדינתנו, ואין בלתה. אין לנו קיום לאומי בלעדיהם. על המדינה יש לשמור.
והשלישי, "כי לבסוף מותר האדם מן הבהמה" ביכולת חשיבתו, יכולתו ללמוד, להקיש היקשים ולהוציא מסקנות. הלימוד נותן את הכלים לכל אלו. לכן צדקה אמי, בהנחילה לי את הפסוק, אותו אני רוצה להעביר לנכדי "למד, כי ללמוד זה לדעת ולדעת זה להבין".
אמנון כתב לאביו מכתב שקטע ממנו הוא בעצם תמצית המטרה לשמה נכתבו דפים אלו. תהיה זו משום התבוננות על אותה "שריטה" שאמנון ביקש להשאיר על לוח ההיסטוריה.
"לכל אחד האמת שלו. סיפור הרשומון. זה הסיפור שלי. זו האמת שלי. זה רצוני וזה כבודי. הרבה אנשים חיים ביקום. רובם — זבל להיסטוריה, מיעוטם מצליח לעשות שריטה על לוח ההיסטוריה. שריטה על לוח ההיסטוריה האישי, המשפחתי, הלאומי או הבינלאומי. תלוי על איזה לוח ומי מסתכל. אני הושטתי ידי וניסיתי לשרוט בלוח. אקווה כי הקרובים לי — משפחה, ידידים ומכרים, יהיו גם מוקירים."
בדפים הבאים נספר את הסיפור שמאחורי המסרים, נציג את המסרים, שהפכו למעשים, לפעימות לב ולדרך חיים, נלך בעקבותיו של מסלול החיים שעשה אמנון, מעין-ורד ועד יומו האחרון, שכן מילים, שאין מאחוריהן עשייה, מילים ריקות הן.
ביומנו של אמנון גדולה ורבה העשייה וצניעות רבה בצדה.
כנשאל אמנון על ידי נכדתו במסגרת עבודת בית ספר, מה תרם למדינה השיב תשובה אשר תעיד יותר מכל על צניעותו זו.
"אינני סבור כי תרמתי משהו למדינה אלא להיפך, נתרמתי על ידה, אני גאה על כי ניתנה לי ההזדמנות לשרת במדינתי העצמאית, 23 שנות שירות סדיר וקבע, להימנות על הדורות הראשונים של טייסים ישראלים שהקימו את חיל האוויר וביססו את תורת הלחימה שלו. אני גאה כי ניתן לי לשרת את חיל האויר במלחמות קדש סיני ששת הימים ההתשה ויום כיפור ולהשתתף בהרבה טיסות ומבצעים מיוחדים לרבות מבצע אנטבה. אני גאה כי נפלה בחלקי הזכות להיות ראש צוות הרכש ולהטיס את שני מטוסי ההרקולס הראשונים מארה"ב ארצה ולהכניסם לשירות בחיל האוויר ואני גאה כי נפל בגורלי כטייס לטוס על המטוסים האגדתיים כמו: הספיד פייר, המוסטנג, ולהמשיך בדור הסילון עד למירג'".