כעבור 3 שנים

היום לפני 71 שנים אבא נולד במושב עין ורד שבשרון.
בן לשלום וגניה ויסבורד שהחליטו לעברת את שמם להליבני- שם אותו אנחנו נושאים בגאון.
אני מרשה לעצמי לקבוע כי היה שם משהו מאוד מיוחד בבית של סבא וסבתא עולים ציונים נלהבים מרוסיה הלבנה וכנראה גם משהו מאוד מיוחד באווירה של אותה תקופה.
משהו מיוחד שהצמיח איש מיוחד במינו כמו אבא.
איש גדול בכל המובנים שהשאיר אחריו חותם בכל מקום שעבר.
אבא אמר שהוא מקווה שמכריו יהפכו גם למוקיריו אני סבורה שתקוותו התגשמה.

אם אפשר בכלל לדבר כבת לאבא, במונחים של נחת אז לי אבא גרם לכמויות אדירות של נחת בחייו וממשיך לגרום לי לגאווה גדולה גם אחרי מותו.
בכל פעם אני מופתעת איך כל כך הרבה אנשים הכירו אותו ואיך הצליח להותיר אחריו רושם עז כל כך בכל מקום.
איזה נוכחות הייתה לו לאבא בלתי נשכחת ובלתי ניתנת לשחזור.
אהבתי לשמוע את דבריו של אבא הם היו רציניים מנוסחים היטב ותמיד הותירו בי חומר למחשבה ורעיונות לציטוט.
בכלל אבא היה איש רציני יסודי קפדן ובלתי מתפשר.
איש שבנה בשתי אצבעותיו את מה שהיה לו ושמר על כל שהיה לו מכל משמר. כך עלינו משפחתו כך גם להבדיל על האופנועים שלו שכל כך אהב.
רצינותו וקפדנותו עשו להן שם וכנראה שהושרשו בנו כל כך עד כדי שערן בן זוגי שלא הכיר את אבא לצערי אמר לי לא מזמן בסוף נסיעה על האופנוע של אבא, אני חייב לנקות את האופנוע ולכסות אותו עכשיו אחרת אבא שלך יהרוג אותי.

רציתי מאוד להשמיע לכולנו היום משהו מדבריו של אבא בקולו ועם תמונתו כדי שנוכל להיזכר בו כולנו יחד במלוא עוצמתו אבל לצערי התנאים לא אפשרו זאת.
הדברים שחשבתי להשמיע לא נאמרו בנאום מתוכנן או בכנס ממלכתי אלא בסך הכל במסגרת ערב חברי כתה של אבא מהילדות אולי חלקם כאן.
אבל אבא לא היה צריך הזדמנות יוצאת דופן כדי לשתף שומעים במשנתו. אבא היה איש רציני שהיה עסוק בעניינים רציניים ובכל מקום הביא באופן רציני את עמדותיו כך גם בערב חברי כתה כך גם בפתחו של ליל סדר משפחתי ובהזדמנויות אחרות ואנחנו שמענו למדנו אהבנו לשמוע והיום דבריו חסרים לנו.

וכך אמר אבא באותו ערב כתה:
יש לי תחושה שבמידה מסוימת צריך לומר עכשיו בזה הרגע את מה שאמר הנשיא קנדי לעם האמריקאי, אל תגיד מה אתה צריך לקבל מאמריקה אלא מה אתה צריך לתת לה.
אנחנו כמעט מתבשמים בריח של עצמנו. כי בעצם אנחנו דור שני, ההורים שלנו הם אלה שעברו את אירופה ההורים שלנו הם אלו שעזבו בתים מסודרים ומאורגנים ובאו לחול הלוהט ההורים שלנו הם אלה שהקימו את הארץ הזו בעצם והורישו אותה לנו ואנחנו ראינו אותם עוסקים במלאכת, לא רק כיבוש השממה אלא גם קליטת עלייה הם עצמם את הבאים אחריהם. כילד סיפור אחד לא עוזב אותי עד היום, סיפור הילדים היוונים שהגיעו למושב וכל משפחה נאבקה כדי לקבל ילד או יותר. אנחנו קבלנו שני ילדים חיים ודבורה חיים חי איתנו שנים. מעשה הקליטה, מעשה ההקרבה של ההורים הוא אדיר. אנחנו דור שני, עולמנו שפר עלינו, נולדנו במושב אנחנו יהודים נדירים ששפר גורלם להיוולד על אדמתם "אל ארד" "אל ארד אל יהודיה" אדמה עברית. להריח אותה, אדמת השרון יש לה ריח מיוחד ריח טרי נולדנו על אדמתנו בארצנו חווינו את התקומה.
ועל כן אנחנו, הדור שלנו, צריך לעשות משהו לטובת הארץ הזאת שלוקה בהרבה בעיות אם בחינוך ילדים ואם בעשיה אחרת ומה שאנחנו יכולים לעשות זה לתרום מעט מהידע שלנו משמחת החיים שלנו מהעשיה שלנו לעליה החדשה ולמיזוג של הגלויות שנמצאות בארץ.
אלו היו דבריו.

כמה נעים לי לשמוע את דבריו של אבא וכמה כח היה בהם יחד עם זאת לצערי הם נשמעים כמעט מנותקים מההויה של היום.
ולא בגלל חלוף הזמן מאז מותו שהרי רק 3 שנים חלפו ואני בטוחה שהיה אומר אותם הדברים גם אם היה איתנו היום, אלא בגלל שהמציאות השתנתה היום רבים האנשים שכבר לא חושבים במונחים של מה ניתן לתת למדינה אלא במונחים של מה אפשר לקחת, כמה שיותר מהר רצוי מבלי להותיר עקבות ולקינוח המתכון החדש מחייב גם תרומה של אחוז קטן מהשלל לקהילה למען ייזכרו אותם צדיקים כנדבנים גדולים.
אבא לא היה מאלו.

אין ספק שאבא חסר וכי לנוכחותו אין תחליף.
אבל גם כיום הוא איתי. בימים קשים מחזק אותי ובימים טובים מלווה אותי. נוכחותו ממשיכה ללוות אותנו גם בהעדרו הפיזי.

היום ביום שבו התכנסו לכבודו ולזכרו אני רציתי לומר לאבא תודה על כל מה שהעניק לי ועל הכלים שנתן לי להבחין בין טוב לרע בין ישר ועקום בין הגון ובין מושחת כלים אותם אני מנסה ליישם בדרכי שלי גם אם אינם פופולריים היום. ולכם אני מודה שבאתם להיות עם זכרו ואיתנו.