הספד

הספד

אנחנו, משפחת הליבני, נפרדים ממך אבל'ה

קשה לי מאוד לנאום במקומך אבא, שהרי אתה היית הנואם הגדול ביותר שהכרתי ובמיוחד קשה אבא לעכל כי זאת אני עושה על קברך. נגזר עליך אבא להתמודד עם משימה בלתי אפשרית, ועלינו נגזר, לעמוד מנגד, חסרי אונים, נוכח אכזריותה של המחלה שתקפה אותך ואשר לקחה אותך מאתנו, בטרם עת ובטרם מיצית את המנוחה והנחלה, אשר בעשר אצבעותיך בנית. לא הייתה משימה שלא יכולת לה, לא היה שום אתגר או קושי, שמבחינתך, גם אם במאמץ רב, לא ניתן היה לפתור, יכולת להזיז הרים, זרעת לאמא שדה שלם, כאשר בסך הכל ביקשה ערוגת עגבניות קטנה בחצר הבית בבסיס רמת דוד, אך הפעם זומנה לך משימה שבה אפילו יכולותיך המופלאות, נותרו חסרות סיכוי בפניה.
כולנו אבא מעריצים את יושרך, את אומץ לבך, את חריצותך, את רצינותך, את יסודיותך, את מסירותך ונאמנותך לאמא ולנו שלא ידעה גבול, את חוכמתך, ובאותה מידה גם את עיקשותך, שלא ידעה פשרות על אף אחת מהתכונות הללו אך לא רק זאת היה בך, אבא.
אצל רבים תיזכר בזכות רקורד של עשייה מפוארת, אשר אותו קצרה היריעה מלהכיל. אבל היה בך אבא עוד כל כך כל כך הרבה. אהבתך וכשרונך הפנומנליים בתחום המוסיקה, האהבה הגדולה והאמפטיה שהייתה לך לבעלי חיים – אהבה אשר הנחלת לנו, אהבת הארץ והמולדת שהיו כל כך חלק ממך, ערכי החברות שעל ברכיהם גדלת אותנו, הסקרנות האינטלקטואלית שהייתה בך לדעת הכל, עד הפרט האחרון, דבר דבור על אופניו ולא נרגעת עד שידעת והבנת עד תום, והכל מאהבתך לידע שהרי כדבריך" לדעת פירושו להבין". ידי הזהב החזקות שלך שידעו לבנות, למסגר, לנגר, לתפור כן אפילו לתפור תפרת בכשרון רב, והכל בהצטיינות בדיוק ובמיומנות שכל כך אופייניים לך, החוש הטכני והמכני שבורכת בהם, אהבתך לאופנועים והכיף הגדול שהיה לך ברכיבה עליהם עם אמא לטיולים, השפה העברית בה שלטת על כל רזיה ופרשנויותיה וידיעתך שפות זרות בכלל, השכלתך הבלתי פורמלית, שחצתה דוקטרינות אין ספור, החל מהיסטוריה של העמים וגיאוגרפיה וכלה בהתמצאותך מעוררת ההערצה בעולם המחשבים והאינטרנט, תחום אליו נחשפת בגיל מבוגר וכהרגלך הפכת לפנומן גם בו, שהרי כל דבר שנגעת בו, כבשת בסערה והפכת בו כל אבן ואבן.
ויחד עם כל אלו אבא, צניעותך הגדולה, הסתלקותך מדיבורי סרק ומכל דבר שדבק בו "שואו אופ" לכל אלו ועוד להמון, אנחנו מתגעגעים מאוד אבא, למעשה כבר מזה חודשיים.
תחסר לנו בכל רגע, ברגעים הקשים ובצמתי דרכים ולבטים, היית עמוד התווך של כל אחד ואחד מאיתנו, בכל שאלה ובכל עניין התייעצנו איתך, ניתחת באופן אנליטי וסדור כל עניין וכל מוקש, ומצאת פתרון בקצה המשוואה שגם אם לא תמיד מצא חן בעינינו ברגע הראשון, ברור היה שהוא נתמך בנימוקים כאלה שנצטרך לעבוד קשה כדי לסתור אותם, אף פעם לא חיפפת, סלדת כל כך מתרבות החפיף וה"יהיה בסדר" שפשטו בארץ ותמיד שימשת דוגמא הפוכה לאלו. מוסריותך והגינותך בכל תחומי החיים, היו ויהיו לנו לסמן ימני.
וכמובן גם בשמחות תחסר לנו אבא, כל כך איחלת וייחלת שכל אחד מאתנו יצליח ושיהיה מאושר והשמחות ללא ספק תהיינה חסרות בלעדיך, לי אבא אובדנך השאיר חלל עצום בכל תחומי חיי וצר לי כל כך שלא זכיתי שתלווה אותי כשאקים משפחה ושלא תכיר את חברי לחיים ואת ילדי, משימה אולי החשובה מכולן, אשר סוף סוף התפניתי לעסוק בה, אחרי שיחד השלמנו את כל היתר.
עשינו מה שיכולנו, אין מקום שלא חיפשנו תרופה עבורך, אך לצערנו קצרה ידינו מלהושיע. אך במשימה אחת תקוותי כי עמדנו אבא והיא להעניק לך בימיך האחרונים את כל האהבה, הטיפול והמסירות שידענו, אמא שלא משה ממטתך והנחישות שהייתה בנו, להחזיר אותך הביתה בימיך האחרונים, לביתך אשר היה תמיד מבצרך ומבצרנו.
אני וכל המשפחה כל כך גאים להיות שייכים אליך, אבא, היית ותישאר אחד בדורו.