למען ביתי

למען ביתי
לאחר שנים של עשייה למען המדינה, החברה והכלל, פורש אמנון לעצמאות ומקים את חברת "אמרד", חברה בתחום תחזוקת הרכב. היו לו בדרך רעיונות אחרים. למשל, בשלב מסוים חשב לשלב את אהבתו לאופנועים עם עסק פרטי, וחשב להיות יבואן אופנועים. אמנון הציע לדן יואל לחבור אליו, וביחד התחילו ללמוד את החומר.
"הכנו ניירות היתכנות, ערכנו מחקר שווקים" מספר דן יואל, "ובעיקר, הוא שיגע אותי ביסודיות שלו ובירידה לכל הפרטים הקטנים, כשבעצם כל העסק עדיין נמצא בעננים." ומוסיף ומספר על זה חנקין:" יום אחד הסתובבה שמועה שאמנון ויואלי עשו חישוב כמה הוצאות ולאיזה ציוד יזדקקו כדי להעביר את הכרמל לנגב". כנראה שבסופו של דבר נמצא לא כדאי להעביר את הכרמל לנגב, וגם לא לייבא אופנועים, שכן בסופו של דבר אמנון הלך לכיוון אחר.330_7.1
"בסוף שנות ה- 80 הצטרפתי כבחור צעיר לעבודה בחברה של אבא שעסקה במתן שירותי חשבונאות לעסקים", מספר חנן פרידר. בערך באותה תקופה, נכנס אמנון לשותפות עם לקוח ממשרדנו, וכך הכרתי את אמנון. עם הזמן אמנון שינה את השותפות, הכניס את אורן כשותף וביחד הקימו את חברת "אמרד".
בחברה החדשה המעורבות שלי כבר הייתה גדולה יותר. אמנון היה זקוק ליועץ, למישהו שיאיר את דרכו בתחומים שעדיין לא כל כך הכיר, ומצא בי את האיש המתאים. כאיש צעיר נזקקתי לסבלנות אין קץ כדי לעמוד בסטנדרטים של אמנון ובדרישות שלו לרדת עד לפרטים הקטנים ביותר של כל נושא. הדבר שאפיין אותו ביותר היה השאיפה לשלמות ולרמת שקיפות בכל פרט, גדול כקטן. התרבות העסקית שאמנון הביא עמו הייתה משהו שלא ממקומותינו. עמידה בלוחות זמנים, הקפדה על פרטים, ביצוע מושלם, מילוי קפדני של התחייבויות, כל אלה היו אבני דרך בהתנהלותו העסקית. אין צורך להסביר עד כמה התנהגות זו הינה חריגה בנוף העסקי הישראלי, מה שגרם לאמנון הרבה עוגמות נפש וכעסים.
אצל אמנון לא היו דרכי ביניים, לא היו פשרות, היה רק שחור ולבן. נכון או לא נכון. סט של כללים שנועדו על מנת לקיימם כלשונם, בלי עיגולי פינות, ללא קיצורי דרך וללא מעקפים. דעתו ועמדתו היו בדרך כלל נחרצות וכמעט ולא ניתן היה להזיז אותו מעמדתו. הוא היה ריכוזי מאד בדרך ניהולי ולא האציל סמכויות. גם אלה שהצליחו לקנות את אמנון, והיו אלה מתי מעט, היה זה תמיד עד גבול מסוים.
עם השנים למדנו להכיר יותר אחד את השני. למרות שאמנון סמך והעריך את שיקול דעתי המקצועי, אני הייתי רק היועץ ואמנון היה זה שבסופו של דבר עשה את ההחלטות. כשאמנון החליט להרחיב את עיסוקיו ולהקים את חברת "קרנף" הוא עשה זאת רק לאחר שערך את כל הסימולציות האפשרויות, בחן את כל ההיבטים, ניתח את הסתברות הסיכון מול התוצאה והיה משוכנע שזה הדבר הנכון לעשותו. החברה נוהלה ברמת קפדנות ודקדוק מופתיים, שלעיתים נראו חסרי פרופורציה ביחס לגודלה של החברה.
חברת "קרנף" הייתה עבור אמנון יותר אתגר של יצירה ועשייה לשמה מאשר ניהול עסק רווחי.
כשהחליט למכור את החברה ולסגור את שעריה, פניתי אליו לעזור לי בניהול ובניית מערך נהלים ארגוניים לחברת שילוח כושלת. כמעט במשך שנה, לאחר שלמד את הנושא על בוריו הכיר את כל הצדדים הנדרשים בעסק מסוג זה, הכין והשלים אמנון את הפרויקט. אמנון עשה עבודה מאוד יסודית, הכין את כל האפיונים והתרחישים, קבע את הנהלים, כולל כל הטפסים הנדרשים להפעלת החברה. על סמך עבודת התשתית של אמנון הצליחה החברה לעלות על דרך המלך, כהשמרכיב החשוב בקבלת המכרזים היה התרבות הארגונית שאמנון הנחיל לחברה והשאיר אחריו. עד היום, ההמלצה הגדולה ביותר שאני יכול להציע על עצמי היא העובדה שעבדתי לצדו של אמנון הליבני 15 שנים. ובשביל מי שמכיר אותו, זה אומר הכל".

סיפורו של העסק הפרטי של אמנון נשזר בסיפורה של אינה, עולה חדשה/ותיקה מברית המועצות, שאמנון אימץ לעבוד בחברה.
התחלתי לעבוד בחברת "אמרד" ב- 1991. בהתחלה הייתה העבודה שלי מורכבת מטיפול (סידור) ניירת, רישום קריאות לקוחות, הוצאת חשבוניות בעצם עבודת פקידות. עם הזמן, כשלמדתי את עסוק החברה, גם תפקדיי נהיו מורכבים יותר. אמנון קנה לי לוח ואת כל הנדרש לשרטוט ידני לדברים המיוחדים שפיתחה החברה. גם הנושא של המחשוב התרחב, במקום תוכנת QUTEXT נכנסו תוכנות OFFICE שאף אותן למדתי להכיר. אמנון לקח לי ולפקידה הנוספת מורה, וכרגיל עם הקפדנות שלו, עבר עם כולנו את נושא הכרת המחשב.דבר גדול שקרא לי בחיים – פגשתי אדם שהאמין בכוחותיי יותר מאשר אני עצמי, וזה נתן לי "פוש" ללמוד דברים חדשים (כי לא יכולתי לאכזב את האמון שנתן בי). יכולתי להיות חופשייה, לא לפחד, כמו הרבה אחרים, להתווכח ולעמוד על שלי, אם חשבתי, שאני צודקת.

לפעמים בשיחות בינינו היינו מוצאים פתרונות לתהליכי והתקדמות העבודה.עם להיכנס להשוואות, הייתי משווה את היחסים שלנו למחט וחוט. הוא היה מחט היה נותן רעיון, ואני אחרי זה הייתי מעבדת את הרעיון (מקלידה, מעצבת, מעדכנת וכו') ומוציאה אותו לפועל.
פעם עם המשך התקדמות השימוש במחשב, עלה רעיון לתכנת תוכנה לקטלוג סוגי רדיאטורים, עם מחירים והשואות וע"י כך להקל על עבודות מוכרנים בדלפק.
כרגיל אמנון יזם את הרעיון. הביא תכנת וביחד התחלנו תהליך להקמת התוכנה החדשה. השלישייה שלנו הייתה : אמנון – "גנרטור" הרעיונות וקידום התהליך, משה – תכנת, ואני אשת הביצוע. כעבור זמן תוכנת " UNICAT " הייתה מוכנה ועברה בהצלחה את הביקורת (באמרד עדיין היא עובדת ונמצאת בשימוש) ונולדה חברה חדשה: "AMCAT".
עכשיו, מסיבות ברורות, החברה נסגרה.
מה שרציתי לומר בסיפור זה, הוא שאמנון היה בן אדם מאוד יצירתי ועם מבט תמיד קדימה לטכנולוגיות וטכניקות חדשניות תמיד מבקש ללמוד ולהתקדם ודאג שגם עובדיו ואני בתוכם יתקדמו וילמדו.

קליטת עליה