קורות חייו של אמנון הליבני

אמנון הליבני  ז"ל,  13.01.35 – 07.01.03

קורות חייו של אמנון הליבני, כפי שנכתבו על ידו בשנת 1992 ונמצאו לאחר מותו    amnor-bio

"נולדתי במושב עין ורד למשפחת חקלאים, ציונים וחלוצים, ילידי רוסיה, אשר עלו בשנת 1924 בעלייה שלישית ואשר לאחר הכשרה בבית עובד, עלו על הקרקע בשנת 1929.

ימי ילדותי ולימודי בביה"ס היסודי בתל — מונד עברו עליי תוך חווית מלחמת העולם ומלחמת העצמאות. זכור לי מחנה השבויים האיטלקיים שלידנו. זכורים לי חברי המושב שהתנדבו לצבא הבריטי והידיעות על השואה. זכורים לי גם הכלניות האדומות – הבריטים. אלה הדברים שעיצבו את ילדותי.

בליל ההצבעה באו"ם על עצמאות ישראל, ישבתי עם אמי ז"ל על יד מקלט הרדיו, וחווינו את הרגעים ההיסטוריים. עוד באותו לילה תפרנו מסדין לבן ומחולצת הנוער העובד שלי — את דגל המדינה.

במלחמת העצמאות, בגיל 12-14, לקחתי חלק פעיל בהגנת המושב. יחד עם בני כיתתי ושאר התלמידים הבוגרים הפעלנו כל הלילה את הזרקור שהאיר מגג "בית העם" את גדר המושב וכך פעלנו כשליחים בין עמדות השמירה. סיימתי את המחזור הראשון בביה"ס לאגרומכניקה "אורט" עין- חרוד בסוף שנה"ל 1951, והשתלמתי במדרשת רופין.

בינואר 52, בגיל 17, התנדבתי לקורס טייס, גם בהשפעת היות אחי אבנר ז"ל, טייס במלחמת השחרור בטייסת הנגב. ב- 13/08/53 סיימתי קורס טייס מס. 11 בחיל האוויר. הועברתי מיד לקורס מדריכי טיסה, ושרתתי כמדריך טיסה בביה"ס לטיסה. תקופה זו של הדרכה, זכורה לי כתקופה בה החלפנו את רוב המדריכים הזרים ומתנדבי מח"ל והכנסנו את העברית כשפת הלימוד והמונחים הטכניים. בין חניכי היו רפי הרלב, דוד עברי, מעוז פורז ז"ל ועוד.amnor-bio2

ביוני 54 הוצבתי לקורס אמונים מבצעיים מס. 15 במטוסי ספיטפייר ומאז נשארתי טייס קרב באותו בסיס בתפקידים הבאים: טייס ספיטפייר, מוסטנג, ומדריך בקא"מ ספיטפייר.

ביולי 1955 הוצבתי לקורס טייסי סילון מס. 5 ונשארתי בטייסת הסילון הראשונה של ח"א כטייס ומדריך עד שלהי שנת 1956.

בספט' 56, עברתי הסבה מקצועית למטוסים הצרפתיים — אורגן ומיסטר, טרם יציאה לקנדה לקליטת מטוסי סייבר ג'ט 6. באוקטובר 56 ערב פרוץ מלחמת קדש, יצאנו לקנדה להביא מטוסי הסייבר. אולם, כעבור ימים מספר שם, הוחזרנו ארצה, עמ"נ להשתתף במלחמה. העיסקה עם קנדה בוטלה לאחר מכן.

בדצמ' 56 קלטנו מהצרפתים שהשתתפו במבצע קדש, טייסת מיסטר על ציודה. מאז, נשארתי באותה טייסת ומלאתי בה תפקידי קצין הדרכה, קמב"ץ, סגן מפקד, מ"מ מפקד ב- 23/07/59 , וב- 1/1/61 בגיל 26, קבלתי את הפיקוד על הטייסת. במסגרת טייסת 109 ובעקבות מנחם בר ושמואל שפר המשכתי בפיתוח סדרות האימון, קרבות אוויר בודדים ובמבנים ומעל לכל בפיתוח ה"סבב" ו"ימי הקרב". סה"כ שרתתי בה 6 שנים. אלה היו שנות בניין הכח, הכשרת טייסי קרב, ופיתוח דפוסי טיסה ביום ובלילה. סיימתי תפקידי זה ב- 12/62. עברתי הסבה למטוסי מיראז' והשתתפתי בהטסת מיראז'ים חדשים מצרפת לארץ.

עד 64, שימשתי כמפקד טייסת התעופה/סגן מפקד הבסיס, תוך המשך טיסות במטוסי מיראז'. ב- 64 נתמניתי כראש מדור מבצעי אויר במפקדת ח"א. בשנת 1966 הועליתי לדרגת סא"ל ונתמניתי כראש ענף אימונים טכניים. בתפקיד זה עסקתי בפיתוח רשת בתי ספר אזרחיים ל"שוחרות משולבת", על מנת שיכשירו טכנאים למקצועות התעופה עוד בשלב הטרום צבאי במסגרת בתי ספר מקצועיים. משך תפקידי המטה הנ"ל, המשכתי לטוס במטוסי המיראז' כהצבות חירום.amnor-bio3

באפריל 1967 יצאתי לשמש כראש משלחת ח"א באוגנדה. היתה זו תקופתה היפה של ישראל בשיתוף הפעולה עם יבשת אפריקה. בשיא פעילותינו היינו מספר עשרות קצינים וטייסים עם משפחותיהם במשלחת. ביוני 67 נקראתי ארצה להשתתף במלחמת ששת הימים בטייסת המיראז'ים שלי.

ביולי 1969 חזרתי מאפריקה והוצבתי לקורס טייסי תובלה והוסמכתי כקברניט מטוס סטרטוקרוזר בינואר 1970 נתמניתי כמפקד טייסת 120, טייסת התובלה הכבדה בח"א. פיקדתי על הטייסת במהלך מלחמת ההתשה. במסגרת תפקיד זה, יצאתי באפריל 71' לארה"ב לקורס מתקדם לטייסי "הרקולס" והשתתפתי גם במשלחת לפנטגון וביה"ח לקביעת אפיון המטוס ובהמשך סיימתי קורס בוגרי "Vietnam Combat Ready Course" של חא"א. ואכן, באוקט' 71 היה לי הכבוד להעביר ארצה את שני מטוסי ההרקולס הראשונים של חיל האויר.

במאי 73 סיימתי קריירה צבאית טיסתית ענפה ומעניינת והושאלתי לאל-על לקראת פרישה מצה"ל. באוקט' 73 הוחזרתי לטייסת ההרקולסים והשתתפתי במלחמת יום כיפור ובהמשך טיסות עד מרץ 74' מועד בו השתחררתי סופית מצה"ל והייתי לטייס באל-על.

עם הקמת המשמר האזרחי, הצטרפתי לקבוצה של קציני מיל' אשר התנדבו לשרת כמתנדבים ליח' שיטור תנועה. הקמתי את יחידת שיטור התנועה ברמת השרון, וביחידה זו שרתתי משך 18 שנה עד ספט' 92.

ב- 4 ביולי 1976 השתתפתי במבצע אנטבה. הייתי קברניט מטוס החילוץ שחילץ את החטופים והביאם ארצה.

באוגוסט 79 סיימתי טיסתי בחיל האויר כאיש מילואים.

באוקט' 82, פרשתי מרצוני מחב' אל- על, ועברתי לטוס כקברניט החב' מעוף. תוך כדי כך למדתי באוניברסיטת תל-אביב כלכלה ומינהל עסקים במסגרת קורס תל"ם.

בנוב' 85 הקמתי חברה בתחום תחזוקת הרכב, שאני מנהלה עד היום. בינואר 92 הקמתי חברה נוספת לייצור בתחום הרכב. עד השנה העסקתי 16 עובדים. כיום אני גאה על שהוספתי ארבעה עולים חדשים מברה'מ לסגל, ביניהם שני מהנדסים העוסקים במקצועם, וזו תרומתי לקליטת העלייה החשובה הזו.

את אשתי תרצה סמלת מטאורולוגיה הכרתי בעת שירותנו בבית הספר לטיסה. נישאנו באוג' 56 ותרצה הייתה איתי בכל אותם רגעים ופרקי חיים בח"א, ובמגורי המשפחות בבסיס. יש לנו 3 ילדים ו- 5 נכדים. בננו הבכור ארז, סא"ל בחיל האויר, מהנדס וטייס קרב במטוס המתקדם ביותר בחיל. המעגל נסגר.
עד כאן כתב אמנון ב — 1992.